פסק דין
ב"כ הצדדים הסמיכוני ליתן פסק דין על דרך הפשרה כאמור בסעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984 על סמך טיעוני הצדדים בעל פה.
התובע יליד שנת 1953 עותר לפיצוי בגין נזק גוף שנגרם לה בעקבות אירוע משנת 1999 בו על פי הנטען תוך כדי הרמת ארגז עופות נתפס לו הגב. התובע תמך תביעתו בחוות דעת מטעמו על פיה נותרה לו נכות לצמיתות בשיעור 30%. התובע טוען, כי יש לקבל גרסתו לאופן קרות התאונה בהסתמך על מסמכים שונים שהציג לרבות טופס הודעה על פגיעה בעבודה, מסמכים רפואיים וטופס ב"ל 250 וטוען בנסיבות, כי יש להטיל אחריות על הנתבעות, מאחר ומדובר בארגז המגיע למשקל של כ- 50 ק"ג ואין מקום בנסיבות להטיל עליו אשם תורם. התובע טוען, כי נזקק לסדרה ארוכה של טיפולי פיזיותרפיה.
התובע מבקש לפצותו בגין הפסד שכר לעבר, עזרת צד ג' והוצאות, כאב וסבל ואובדן כושר השתכרות לעתיד.
התאונה הוכרה כתאונת עבודה ונקבע במל"ל, כי לא נותרה לתובע נכות לצמיתות כתוצאה מהאירוע הנטען. התובע קיבל דמי פגיעה.
הנתבעות הגישו חוות דעת נגדית מטעמן שקבעה, כי לא נותרה לתובע נכות כתוצאה מהתאונה. לאור הפער בין חוות הדעת, מינה בית המשפט מומחה מטעמו שקבע, כי לא נותרה לתובע נכות לצמיתות כתוצאה מהתאונה ואין המדובר באירוע תאונתי.
לטענת הנתבעות, דין התביעה להידחות מאחר והתובע מסר גרסאות שונות באשר לאופן התרחשות התאונה. למומחה מטעמן מסר, כי נפלו עליו ארגזים מלאים בעופות ולא שהרים ארגזים מלאים בעופות כנטען בכתב התביעה. אציין כאן, כי לעניין זה על פי חוות דעת מומחה הנתבעות, התובע הוסיף ומסר, כי לאחר מכן ניסה לתפוס ארגז וחש כאבים בגבו. למומחה מטעם בית משפט שמונה בהליך קודם שהתנהל בין הצדדים בתיק אזרחי 7194/06 שנמחק אולם כל ההחלטות לרבות חוות דעת שניתנו בו מחייבות, מסר התובע, כי נפלו עליו כלובים של עופות על גבו וכתוצאה מכך נפל. מדובר בגרסאות לא עקביות ועל כן כבר בשל כך יש לשיטתן לדחות את התביעה.
עוד מציינות הנתבעות, כי במל"ל נפסק, כי אין המדובר באירוע של תאונה אלא בכאבי גב שהיו קיימים עובר לתאונה ואינם תוצאה של טראומה אלא מחלה מוכרת של עמוד שדרה מותני. עוד מצויין במסמכי המל"ל, כי: "בכרטיסו הרפואי הכללי של התובע רשם ד"ר אשקר ראפת "כאבי גב תחתון מזה שלושה ימים שהתגבר היום ללא חבלה או מחלת חום" הרישום היה ב- 16.1.2000, בו בזמן שד"ר האשם קאסם ביום 15.1.2000 רשם "שיפור קל עם פיזיותרפיה". סתירות מהסוג הזה ברישומים רפואיים דורשות בירור ובמהותן שוללות קיום הקשר או קיום האירוע. על כן הוועדה קובעת 0% צמיתה החל מ 25.6.00."
לאחר ששקלתי טענות הצדדים ובחנתי בעיון את כל המסמכים שהוצגו לעיוני מצאתי, כי על אף שמדובר בפסק דין על דרך הפשרה, איני יכולה להיעתר לתביעה. כמפורט לעיל, התובע מסר גרסאות שונות באשר לאופן התרחשות התאונה. מדובר בסתירות מהותיות היורדות לשורשו של עניין. כאמור בכתב התביעה טען התובע, כי הרים ארגז עופות ונתפס לו הגב. למומחה מטעם הנתבעות מסר, כי נפלו עליו כלובים מלאים בתרנגולות והוא ניסה לתפוס את אחד הכלובים ואז נפל ונחבל בגבו. למומחה מטעם בית משפט מסר התובע, כי נפלו עליו כלובים של עופות ועל כן נפל ונחבל בגבו. ב"כ התובע טען בתגובה לממצאים שעלו בסיכומים, כי התובע מסר, כי לא שוחח עם המומחים אלא רק מסר להם כסף. איני מאמינה לו. משתי חוות הדעת עולה, כי התובע פירט מה תלונותיו וכן מפורטת גרסת התובע. לא סביר בעיני ששני מומחים המציאו גרסה במיוחד ששתי הגרסאות בשתי חוות הדעת שונות.
זאת ועוד, התובע נבדק הן במל"ל, הן על ידי מומחה מטעם הנתבעות והן על ידי מומחה מטעם בית משפט. כל חוות הדעת קובעות, כי לא נגרמו לתובע כאבי גב כתוצאה מאירוע תאונתי אלא מדובר בכאבי גב שהיו קיימים עובר לתאונה ואינם תוצאה של טראומה אלא של מחלה של עמוד שידרה מותני.
לאור הסתירות בגרסאות ולאור חוות דעת המומחים לפיהן כאבי הגב מהם סובל התובע אינם כתוצאה מאירוע חבלתי מצאתי, כי גם בהליך דיוני זה ולאור המסמכים בלבד לא הוכח שהתובע נפגע בנסיבות הנטענות על ידו המקימות אחריות לנתבעות. על כן דין התביעה להידחות.
זאת ועוד, התובע קיבל דמי פגיעה מהמל"ל בסך 17,500 ₪ משוערך להיום. לאור חוות דעת התובע שאינה עומדת בקנה אחד עם כל יתר הקביעות הרפואיות בתיק, נאלצו הנתבעות להגיש חוות דעת מטעמן וכן להשתתף בעלות חוות דעת מומחה בית משפט ומשכך, נגרמו להן הוצאות רבות. אי לכך, גם אם הייתי סבורה שיש מקום לפצות את התובע אזי לאחר ניכוי תגמולי מל"ל וקיזוז עלויות חוות דעת מומחים שנגרמו לנתבעות, סביר, כי התביעה הייתה נבלעת.
אוסיף עוד, כי התובע השתכר עובר לתאונה 3,000 ₪. כעת בסיכומיו טוען, כי יש לפצותו לפי שכר משוערך של 9,000 ₪ מאחר ומאז התאונה חלפו למעלה מ- 14 שנים. איני מקבלת טענה זו. התובע בהתנהלותו גרם לכך שחלף זמן כה רב מאז אירוע התאונה ועד היום. את התביעה הראשונה הגיש התובע בשנת 2006, קרוב לחלוף תקופת ההתיישנות. התביעה נמחקה לאור מחדלי התובע בחודש אוגוסט 2011. התביעה הוגשה שוב שנה לאחר מכן בחודש אוגוסט 2012. הנתבעות אינן צריכות לשאת במחדלי התובע שבחר לישון על זכויותיו תקופה כה ארוכה וכעת מבקש לקבל הפרשי הצמדה וריבית על כל התקופה.
לאור כל המפורט לעיל קובעת, כי דין התביעה להידחות. מאחר והצדדים הגיעו להסכמה לטיעונים על דרך הפשרה, קובעת, כי כל צד יישא בהוצאותיו ואיני עושה צו להוצאות.
ניתן פטור מיתרת אגרה.
מורה לגזברות להעביר את הסך של 3,000 ₪ שהופקד בתיק על פי החלטתי בת.א. 7194/06 לידי הנתבעות באמצעות בא כוחן.
המזכירות תמציא לצדדים.
ניתן היום, י' אדר תשע"ד, 10 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.